בלוג בבואה

הרש״י היומי | הרב בני לאו | 27.5.26 | י״א בסיון תשפ״ו | רש"י נוכח בעולמי מיום שהתורה נפתחה לי. נדמה שאין יום שאיני פוגש אותו ונוגע במילותיו. תנ"ך, משנה או גמרא - בכל שאלך שם הוא יחכה ויאיר את לימודי. כעת אני מבקש לייצר מהלך שיפגיש רבבות ישראלים עם האור הזה. בשנים האחרונות אני מושקע בעבודה מאומצת להטמעת התנ"ך במרחבי החברה בישראל, דרך מיזם 929. במסגרתו אנחנו מסיימים כעת (בסבב רביעי) את קריאת חמישה חומשי התורה. המיזם, שמופעל בימים אלה על ידי בית המדרש "מבוע" בהנהגת הרב דני סגל,

סיכום שבוע מספר 1: רשב"י ובנו - בני עליה והם מועטים |1.6.26 | ט״ז בסיון תשפ״ו| מבט שבועי מאת הרב בני לאו, השיעור השבועי, מקורות להעמקה, והזמנה למפגשים הקרובים מה קרה השבוע? השבוע פתחנו בבבואה את סדרת הלימוד הראשונה, שעוסקת בשאלה רגישה ועמוקה בחיים היהודיים: מה מקומם של לומדי התורה בתוך הקהילה היהודית? זו שאלה עתיקה, אבל היא איננה שייכת רק לעבר. גם היום, בתוך החברה הישראלית, שאלת מעמדם של לומדי התורה מעוררת דיון ציבורי חריף: מהי אחריותה של קהילה כלפי מי שמקדישים את חייהם ללימו

אמנת בבואה - ערך כבוד האדם | הרב בני לאו | 8.5.26 | ט״ז באייר תשפ״ו | לראות את מי שעומד מולי ביסוד "התנועה ליהדות רואה פני אדם" עומדת קביעה אחת פשוטה, עמוקה ותובענית: כל אדם נברא בצלם אלוהים. לא רק האדם הקרוב אליי. לא רק מי ששייך לקהילה שלי. לא רק מי שחושב כמוני, מתפלל כמוני, חי כמוני או מצביע כמוני. אדם. רבי עקיבא ניסח זאת במשנה במילים שהפכו לאבן יסוד: “חביב אדם שנברא בצלם”. לא “חביב ישראל” בלבד, אלא אדם. מכאן מתחילה תפיסת כבוד האדם: לפני ההגדרות, לפני הזהויות, לפני המחלוק

אמנת בבואה - ערך האחריות | הרב בני לאו | 3.5.26 | ט״ז באייר תשפ״ו | לשמוע את הצעקה, לבחור במעשה שאלת “השומר אחי אנכי” מלווה את האדם מיום בריאתו. זו אינה רק שאלתו של קין. זו השאלה שנשאלת בכל דור מחדש: מה אני עושה כאשר אדם אחר כואב לידי? האם אני מסיט מבט, מחכה שהמערכת תטפל, אומר לעצמי שזה גדול עליי — או שאני מרשה לצעקה שלו לגעת בי? אחריות מתחילה ברגע קטן מאוד. לפני המדיניות, לפני המוסדות, לפני הדיון הציבורי. היא מתחילה באוזן שנפתחת, בלב שאינו ממהר להיאטם, באי־נוחות מוסרית שאינה

אמנת בבואה - שער לאמנה | הרב בני לאו | 6.5.26 | ט״ז באייר תשפ״ו | יהדות רואה פני אדם מדינת ישראל היא התגשמות חלומם של דורות. דורות של יהודים חלמו על “שוב ה’ את שיבת ציון”, ולא יכלו לדמיין את המימוש של החלום הזה: מדינה ריבונית, שער פתוח לכל יהודי, בית לאומי לעם ששב אל ההיסטוריה. אבל הריבונות אינה סוף הדרך. היא תחילתה של אחריות חדשה. כעת, כשאנחנו חיים בתוך החלום, מוטל עלינו לשאול: איזו דמות תהיה למדינה היהודית? מה יהיה התוכן הפנימי של יהדותה? האם היהדות שלה תימדד רק בסמלים, בטק